התאגדות לעידוד למידה לאורך החיים

התאגדות לעידוד למידה לאורך החיים

אוריינויות

גלגולי המושג אוריינות, אוריינות כתיבה, כתיבה קהילתית, כתיבה על למידה לאורך החיים

שרה רובינשטיין | 21.12.2022

שני סעיפים מהרצאתי ביום העיון "צריכה מושכּלת של מדיה בּישראל" (21.12.22, מוזיאון 'אנו' תל אביב)

  1. תשומת לב לגלגוליו של המושג "אוריינות" – כיצד נסתייע בהם לעיצוב "סל הלמידה לאורך החיים"?
  • המילה אוריינוּת נגזרת בעברית מהביטוי הארמי 'בר-אוריין'. דר' יעקב אזואלוס, "זרקור הלמידה שלנו" גיליון 2.
  • ההגדרה של אוריינות השתנתה במהלך הדורות, והיא הייתה שונה בארצות שונות – אדם אוריין היה מי שידע לחתום את שמו, אדם נחשב אוריין על פי יכולתו לקרוא בתנ"ך, לאדם אוריין הייתה זכות בחירה ועוד ועוד…

אונסק"ו הגדירה את המושג 'אוריינות' בשנת 1951 כיכולת לקרוא ולכתוב בהבנה משפט קצר ופשוט הקשור לחיי היומיום, ולפתור בעיות פשוטות בחשבון (טוקטלי וגרבלסקי, עמ' 18, להלן).

כיום אוריינוּת בשלל תחומים וּברמה גבוהה חיונית בארצות מפותחות ודמוקרטיות הן להשתלבותו של היחיד בחברה – השתלבות חברתית, כלכלית, תרבותית, הן להעמקת רכיביה הדמוקרטיים של החברה.

  • בְּעולם החינוך הלשוני מַרבּים להשתמש בְּביטויים, כגון חינוך לאוריינות, התנהגות אוריינית, אקלים אורייני (דוגמה אחת היא מדריך אוריינות בכיתה א' של משרד החינוך משנת 1995, שָם עמ' 10), אך אוריינות קיימת בעולמות תוכן נוספים.
  • במשמעותה הבסיסית או הראשונית, אוריינות שפָתית היא ידיעת קרוא וכתוב בשפת האם או בשפת המדינה, וּשליטה טובה בשימושי השפה – לא רק המיומנות הטכנית של קריאה וכתיבה, אלא שליטה במיומנויות הבנת הקריאה, הנשמע והנצפה, מיומנויות ההבעה בכתב והרטוריקה. שני סוגים נוספים של אוריינות בסיסית הם אוריינות מתמטית ויכולת פִּתְרון בעיות בִּסביבה ממוחשבת.

במשמעותה המורחבת, אוריינות היא כישורים ומיומנויות בתחומים נוספים, כגון שפת המדינה השנייה (בישראל בהתאמה, עברית או ערבית), אוריינות השפה הבינלאומית (אנגלית), אוריינות טכנולוגית, אוריינות דיגיטלית, אוריינות תקשורת ומידע, אוריינות מדיה, אוריינות אקדמית וחשיבה ביקורתית, אוריינות פיננסית, אוריינות הורית ומשפחתית, אוריינות של בריאות וקיימוּת, אוריינות אזרחית, אוריינות היסטורית וגיאוגרפית ועוד.

  • אוריינות במשמעותה הבּסיסית בְּהקשרי החברה הישראלית הצעירה, אופיינה היטב בספרן של רחל טוקטלי ואורה גרבלסקי, "הייתי עיוורת אותיות" / סיפורהּ של תהיל"ה, שיצא לאור בשנת 2008). אוריינות זו מְכוּנה בספרן "אוריינות קונבנציונלית", והיא מתבטאת ברכישת מיומנויות הקריאה והכתיבה, בהבנה של טקסטים על נושאים מוכּרים, בהבנת סימנים ותוויות, הוראות והנחיות."

דרגה גבוהה יותר היא "אוריינות פונקציונלית" המאפשרת לַבּוגר לעסוק באורח יעיל בכל הפעילויות הנתפסות כמהוות את האוריינות בקבוצת התרבות שלו – במשפחתו, בקהילתו, כאזרח, כצרכן, כממלא תפקידים, פעילויות של איתור מידע, ופתרון בעיות בחיי היומיום שלו.

  • מתברר, שגם במדינות מפותחות מצויים 'אנאלפביתים בלתי נראים'. גם בישראל אנו מזהים לפחות ארבעה גוונים של חוסר אוריינות:
  1. בערות – היעדר ידע והשכלה בנושאים חשובים,
  2. אנאלפביתיות – חוסר היכולת לקרוא ולכתוב,
  3. אנאלפביתיות תפקודית – רכישת מיומנויות ראשוניות של קריאה וכתיבה, אך אלה אינן מספיקות לבוגר לצורך שימוש יעיל בחיי היום יום שלו,
  4. מיעוט השכלה והיעדר תיקוף הידע באמצעות תעודות ומסמכי רישוי.

 

"המִבְצָעים השונים לחיסול הבערות שהתקיימו בישראל, בעיקר בשנות ה-50 וה- 60 היו מרגשים ומרשימים, אולם הם לא חיסלו אותה, ואף לא הפחיתו את שיעורה במידה ניכרת. בשנת 1976 עדיין חיו בישראל כרבע מיליון אנאלפביתים ומעוטי השכלה. הם נותרו מאחור במהלך השנים, ועליהם נוספו גם רבים שלא צלחו את מערכת החינוך. על שתי אוכלוסיות אלה מעידים ככל הנראה הנתונים שנאספו בְּסקר מיומנויות היסוד שדיברתי עליו, ומחקרים נוספים.

  • כדי לעצב את "סל הלמידה לאורך החיים" יש להגדיר תחילה חֲסָרִים אורייניים מְבוססי נתונים של לומדים בוגרים! על סמך אלה ניתן להתאים תְכָנים חסרים, לבחור דרכי למידה יעילות, ולתכנן מסגרת למידה חדשנית.

בוגרות ובוגרים בגילאים צעירים ובגילאים מבוגרים נדרשים באופן מתמיד וגם באופן נקודתי  לקֶשֶת רחבה של סוגי אוריינות, ולאורך החיים יש לסייע לרבים ככל האפשר להיחשף אליהן, ללמוד ולהעמיק. בנוסף, כיום גם מדגישים את נחיצותן של מיומנויות רכות: דרכי למידה, חשיבה יַזָמית, עבודה בצוות, ראייה כוללת, שיתוף,  יכולות אמפתיה ועוד. מיומנויות אלה מתאימות לשוק העבודה של המאה ה-21, הן נדרשות להצלחה בחברה דיגיטלית שמשתנה במהירות (בלה אברהמס, 'גלובס' 30.7.21: פיתוח מיומנויות רכות, האגוז הקשה של מערכת החינוך הישראלית).                  

  1. אוריינות כתיבה – האם כתיבה קהלתית היא סוגה ייחודית שלהּ?
  • בבית הספר כתבנו תשובות לשאלות, ולפעמים ניסחנו שאלות לקטעי קריאה.

בָּאולפן מחברים לומדי העברית כותרות, לעיתים הם כותבים את עיקרי הדברים, או מביעים את דעתם על מידע חדשותי או בנושא שבמחלוקת;

במרכזי תהיל"ה (תוכנית השכלה ייחודית ללומד המבוגר) כתבו קטעי דיווח,  ואולי יותר סיפורים אישיים של זיכרונות וחוויות, מתכונים ודילמות אישיות;

במרכזים להשלמת השכלה התמקדו בעיקר בכתיבה עיונית על פי דרישות הבחינות הפורמליות;

בבתי הספר היו שכתבו "אימוני כתיבה", דוחות מעבדה, חיבורים עיוניים ועבודות חקר;

באוניברסיטה הושמעו לעיתים קובלנות על איכות הכתיבה של הסטודנטים.  

"כתיבה מדעית" שהייתה מקצוע חובה במכינות הקדם-אקדמיות החלה להידרש גם בחלק מחוגי הלימוד באוניברסיטה.

ג. אופן ההוראה הנפוץ ביותר בהוראת חיבור היה האופן המַציגזה המסביר מהי כתיבה טובה. אך טוב ממנו, לדעתי, הוא האופן הדיאלוגיזה המאפשר תהליך של כתיבה, זה היוצר פעולת גומלין בין הלומדים, הכותבים והמנחֶה. כתיבה מתוך פתיחוּת, סקרנות והיחשפות לִמקורות כתובים, לְגַרייָנים מדעיים, אומנותיים ואחרים – עשויה להיות כתיבה חווייתית ומעניינת. כותב הזוכה למשוב מעמיק של המנחה, מצליח בדרך כלל לחולל שיפור משמעותי בכתיבתו.

ד. כתיבה היא פעולה מורכבת,  תוצר של חשיבה והתעמקות בִתכנים, של הכרת כלים לשוניים בשפת הכתיבה, של הכרת מבני כתיבה אפשריים, של רצון לתקשר עם קוראים פוטנציאליים ולהעביר אליהם מְסָרים, של מוכנות לשמוע דברי ביקורת והתנסות בהתמודדות איתם. בנוסף מצופה מן הכותב להכיר את הקונבנציות החברתיות והתרבותיות בקהילה המצומצמת ובקהילה הרחבה, להתחשב בהן ולנסות להעלות על הכתב את רעיונותיו בצורה היעילה ביותר.

תשומת לב הכותב למסרים ולרעיונות, מחדדת את תשומת לִבּו כקורא, כמאזין, כצופה – הוא משכלל את יכולתו לראות בין השורות, להבחין בין מסרים גלויים וסמויים, וכך הוא גם מדייק את ניסוחיו.

אנו מזהים בשנים האחרונות מנעד רחב של אימוני כתיבה בקהילות שונות ובגילאים שונים, ובקרב בוגרים הם מאתגרים במיוחד.

חוויית הכתיבה בקתדרה העממית ובמסגרות אי-פורמליות רבות, יש בה בדרך כלל תיקון לחוויה הבית ספרית:

בבית הספר למדנו סִפְרוּת ונדרשנו לכתוב כתיבה מאורגנת ומוּבְנֵית. אצל רבים – לא היו אלה הנושאים החביבים והמעַנְגים…

בחלוף השנים, אנו פוגשים בוגרות ובוגרים המתמסרים מתוך בחירה, הן לקריאה והן לכתיבה, וכך גם להעלאת ריאיון על הכּתב, לרבות בחירת המרואיין וניהול הריאיון.

הקריאה והכתיבה חדלו להיות חובה ומטלה! הם כלי להרחבת אופקים, להתבוננות ולשיח פנימי.

היום אנו שומעים על סדנאות כתיבה, מסגרות לכתיבה יצירתית/יוצרת, ואף משתתפים בהן!

ה. קהילת דור לדור עפולה, מייצרת כתיבה משמעותית זה 15 שנה. הכתיבה  מלוּוה בלמידה מתמדת – סוגיות של עיתונאוּת, ממדי כתיבה בעברית בסוגי טקסט ובמִשלבים שונים, נקודות מבט של קוראים וכותבים ועוד. כך הולך ונוצר בין הכותבים מכנה משותף מוצק, ואפשר להגדיר את תוצרי כתיבתם כסוּגה (סוג שיח, genre) בפני עצמה, "טקסט קהילתי". הכותבים הם בה בעת קוראים, מתנדבים, פעילים חברתית ומרחיבי דעת. כל גיליון הוא פסיפס עשיר, ובו מתקיימת:

  • כתיבה ייעודית של גמלאים עבור גמלאים
  • כתיבה חווייתית שיש בה היזכרות, שיתוף הזיכרונות, שילוב בין האישי-המשפחתי-הקהילתי-הלאומי-הנוסטלגי
  • למידת נושא רחב ופיתוחו בצורה מעמיקה ואמיצה מנקודות מבט מגוונות, למשל: למידה בגיל השלישי כְּחלק מלמידה לאורך החיים, בחירת מקום המגורים, מעברי חיים…

יש כותבים המתמידים ויוצרים כמעט בכל גיליון, יש המצליחים לעַניין קוראים חדשים, ומדי גיליון מצטרפים כותבים חדשים.

כְּעורכת העיתון בשנים האחרונות, אני חשה מאותגרת – הציפייה המרכזית שלי מעצמי היא להשאיר את הקול האישי והייחודי של כל כותבת וכותב.

  • זרקור הלמידה שלנו, הוא הביטאון המקוון של ההתאגדות. גיליון 2 מוגש לכם עתה כחוברת לכבוד יום העיון. גם הוא עומד בסימן חידוש פעילותנו (גיליון 1 יצא ב2017..).

         אני מקווה, שנצליח להפוך אותו לבימה משמעותית של קהילת ההתאגדות לעידוד למידה לאורך החיים, וכן שיעלה בידינו לפתח בו שפה מקצועית ייחודית.

תודה לרות פרידמן, שנטלה על עצמה את תפקיד יו"ר המערכת, לה ולדליה בּר שנרתמו להפקת גיליון זה בזמן קצר, בהתלהבות וביעילות, ולכל הכותבים והכותבות! במיוחד לדר' רחל טוקטלי – חוקרת וכותבת מרכזית בַּתחום של חינוך מבוגרים!

לסיום, שָמַחתי על ההזדמנות לחשוב עימכם על אוריינות כתיבה כחלק מלמידה

לאורך החיים; אני מעבירה את הלפּיד למרצים ולמרצות שלנו שיוליכו אותנו

בשבילי הקהילה, ובמסע מעניין במיוחד ב"אוריינות" המדיה.

ממצאי סקר על צורכי למידה לאורך החיים בחברה הדוברת ערבית

שרה רובינשטיין | 15.2.2024

בסקר שנערך בשנת 2023 על צורכי הלמידה של בוגרות ובוגרים בחברה הערבית, הדגישו אנשי חינוך ומנהלי מסגרות לימוד את חשיבותם של הנושאים הבאים: לימודי תג"ת (תעודת גמר תיכון), קורס ערבית מדוברת במתנ"ס, טיפוח אוריינות בשפה הערבית הספרותית, השלמת בגרויות, סדנאות לפיתוח רב-תרבותיות בין ערבים ליהודים, שכלול השימוש במחשב וכלים דיגיטליים, אנגלית שימושית ותקשורתית, הכשרה לפעילות גופנית.

המרואיינים ציינו תחומים המוכּרים להם והמבוקשים, לדעתם, בחברה הדוברת ערבית:

למידת שפות – ערבית, עברית, אנגלית, שפה שימושית ואוריינות קריאה וכתיבה;

שימושי מחשב ואוריינות דיגיטלית לרבות שימוש בטלפונים חכמים ופתרון בעיות מתוקשבות בחיי היום יום;

השלמת השכלה/בגרות במיוחד במקצועות הריאליים, מתמטיקה ופיסיקה;

תחומי צילום והפקת סרטונים;

מיומנויות הדרכת הורים בסוגיות שונות וכישורי חיים;

קורסים לטיפול בתחומי בריאות לרבות תזונה נכונה;

ידע והעמקה בתחומי גיאוגרפיה והיסטוריה מקומית ועולמית;

חינוך דתי למבוגרים ולמבוגרות כדי להבין את ספרי הדת והמצוות;

קורסי הכשרה מקצועית, כגון סַפָּרות וקוסמטיקה, בישול וקונדיטוריה, נהגות (אוטובוס, משאית, מונית, אמבולנס).

דילוג לתוכן